לשרוף את המחברת

כשעולים חסמים, בכתיבה, והם עולים, לפעמים עד כדי שיתוק וחוסר יכולת לכתוב מילה - מה שאני נוהגת להזכיר, לפני כל 'משימת כתיבה': אחרי שתכתב/י, אפשר שתבחר/י להקריא לי, אבל אולי המחשבה שתקריא/י לי תעצור אותך מלכתוב משהו, אז את/ה כותב/ת בידיעה שאת/ה לא מקריא/ה לאף אחד, ואפילו שורפ/ת את מה שכתבת מייד אחרי!'

בדר"כ, זה עוזר לשחרר. לפעמים בוחרים להקריא ולפעמים לא, זה בכלל לא העניין. העניין הוא לכתוב. המחשבה הלא מעובדת, הלא מתיישבת במילים, שמישהו הולך אי פעם לקרוא את הדברים האלה – עוצרת, חוסמת, משתקת – לא רק מלכתוב – מבכלל לחשוב מה יש לי לכתוב. לפעמים בשביל לכתוב, צריך להתכוון במלוא הרצינות, להכין מבעוד מועד מחברת, עפרון, וחבילת גפרורים –ולדעת שאחרי שאכתוב את מה שיש לי לכתוב – אני הולכת לשרוף את המחברת. 


שיח נשמות

אדם קרוב אליי בחיי

הוריי, ילדיי, בן זוגי (שיחיה, שיגיע)..אלה שאיתם מורכב לי...

השיחה הממשית נתקעת, כולי צרימה

עייני נעצמות ושולחות חוסר אונים לאויר

 מבקשות שיח אחר שיגיע ורגע של חסד - שיח נשמות

אני מתיישבת לכתוב כי זה מה שאני יודעת לעשות

הנשמה שלו שואלת את הנשמה שלי הנשמה שלי עונה ושואלת ושוב עונה ושוב שואלת

השיח חי ומרפא 

אני קמה אל הקשר היומיומי אחרת

כמו אחרי שיחה טובה שהתקיימה בעולם ה

יש שיגידו רוחני

יש שיגידו דמיוני

יש שיגידו... מציאותי מכולם

ובכל מקרה נשלח ריפוי

אליי

אליו

אל הקשר


 'איפה אני עכשיו ועכשיו ועכשיו' -תרגיל במודעו עצמית: 

דורש שעון מעורר

פנקס וכלי כתיבה

 או לכתוב ישירות לסמארט או אפילו להקליט לסמארט

 אז ככה: אתם מחליטים כמה פעמים ביום אתם רוצים שהצלצול יעיר אתכם: כל שעה, 2-3-4-5-6 פעמים ביממה (לא בלילה) מה שתחליטו! ומתכנתים לעצמיכם צלצול מראש... בכל פעם שהצלצול מעיר אתכם אתם מוציאים את הפנקס או את הסמארט וכותבים/ מקליטים: 

איפה אני עכשיו? ראש😀 גוף 🚶‍♂️ לב ❤ 

גוף (בשירותים, בנהיגה, בחדר הילדים, בדרך לסופר...) 

ראש (על מה חשבתי עכשיו? מה חסר לי ברשימת הקניות? סבתא שלא צלצלתי אליה הרבה זמן? איך ההוא הגיב לי עכשיו כשנפגשנו ברחוב?)

 לב (מה אני מרגיש עכשיו? געגוע? התרגשות? ציפייה? דחיינות? עניין?) 

אחר כך, אתם בעצמיכם תחליטו אילו מטעמים אפשר לעשות עם התרגיל הזה, תתבוננו על מה שכתבתם (כדאי לצבור איזה 5-6 צלצולים כאלה לפחות) ותבדקו מה התחדש לכם על עצמיכם? כשאנחנו מבקשים להציץ ולהתקרב עוד הצצה ועוד התקרבות אל הנפש שלנו - השמיים הם הגבול! 

האמת שגם עצם המודעות הזכה ל'רגע הזה' (כוחו של הרגע הזה...), שמקבלים עם כל צלצול היא כבר מתנה. מוזמנים להתנסות, מוזמנים להפיץ לחברים מכרים אהובים, ומוזמנים גם לספר לי איך היה 😉 

התכרבלות בדמיון ובריאת מציאות

לקחת את הדמיון הכי רחוק. את הפנטזיה. דברים שאנחנו רוצים, אבל דוקא לא מאמינים שיתגשמו. ולנהל עם עצמינו ראיון עם עצמי עתידי - אחרי שכביכול הוגשם הכל. להגזים, להכנס לזה, בשאלות מאדירות, בהגזמות. מה בין פנטזיה פרועה לבריאת מציאות? כאשר פותחים את המחברת בעמוד הזה כעבור שנה, שנתיים, מספר שנים- כמעט תמיד מסתבר שהפער קטן ממה שהיינו מצפים.