אמהות כותבות

כשהפכתי לאמא, התהפכו חיי באחת. הגשמתי את החלום בהא הידיעה. בתחילה נראה שהייתי בתוך ענן ורוד של אהבה, אושר, והוקרת תודה על הנס המטורף שעכשיו גם אני זכיתי לו. 

אבל תוך כדי, ואת זה אני יכולה להגיד רק בדיעבד, היה גם קשה מאוד. לקח לי זמן להבין ולהודות, שמעכשיו אני כבר לא במקום הראשון, וזה לכל החיים. היה לי קשה להודות שהתינוקת

המושלמת הרכה הזאת, משוש חיי, מביאה איתה גם רגשות קשים. וככל שלא הודיתי, ולא ממש הבנתי – מה קורה לי ואיך זה שאני לא מחזיקה את ענן האושר שהציף אותי בהתחלה, הלכתי ושקעתי בתוך בדידות, שגם צד טכני יש לה – רגע לפני הייתי שייכת למעגל העבודה, לעולם המבוגרים העסוקים, ועכשיו – חופשת לידה. לאיזו קבוצת שווים אני בדיוק שייכת...? 

אז חיפשתי לי קבוצות שווים. חיפשתי אמהות אחרות במצבי, לחלוק איתן את ה'חופשה', או נכון יותר, את הסוף המוחלט בהחלט של כל מה שדומה ל'חופש' 😉 ומצאתי לי אמהות כאלה. בפארק, במפגשי טיפות חלב – ייעוץ הנקה, ייעוץ מנשאים, סדנת עיסויים. היו פטפוטים, זה הפיג את הבדידות מעט, אבל משהו היה חסר. דיברנו על מנשאים, על חיתולים, על איך להרגיע התקפות גזים ובכי של התינוק. אבל על עצמינו פחות דיברנו. על הרגשות הקשים כמעט ולא. וכך תחושת הבדידות בתוך האמהות לא פגה. 

חלמתי על קבוצת שווים של אמהות שחולקות אחת עם השנייה דוקא את המקומות בהם קשה. שמדברות על הדברים הכבידים באמהות, דוקא. דברים שנראה היה לי שקורים רק אצלי, אבל ככל שאזרתי אומץ ושיתפתי מה שגיליתי זה שאני ממש לא מיוחדת, וכמעט כולן יכולות להזדהות. חלמתי על קבוצה לא שיפוטית בה אפשר להגיד הכל, להיות אני, האמא והאדם. 

לקחת את כל הכובד הזה, שיושב עליי, להתחלק בו עם אחרות, ובשאיפה לצאת מעט קלילה יותר ממה שנכנסתי. אז יצרתי את סדנת 'כתיבה פנימית לאמהות'. 

מדובר על מעגל של אמהות אחרי לידה, האמהות יושבות על מזרונים במעגל, התינוקות באמצע. הצרכים שלהם גם כאן, קודם כל. אבל יש כוונה להצליח לדבר תוך כדי. ברגישות אחת לשנייה, לתינוקות. בשאיפה ליצור הרמוניה כזאת, רגעים מתוקים של ה'שבט' שהיה פעם... 

בתוך השיח שזורים תרגילי כתיבה מתוך ארגז הכלים של הביביליותרפיה: המחברת היא כל מכילה, ואנחנו נזמן אליה פעם את התינוק שלי, שכמו למד לדבר, ומה יש לו לשאול, להגיד, לזמר? ופעם את התינוקת שאני הייתי, פעם את האמא שאני ופעם את עצמי ילדה ואת האמא האמיתית שלי. פעם את האמא המכילה, הכל יכולה. ופעם את האמא העייפה העצבנית הרחוקה מלהיות מושלמת. ועוד נזמן כל אחת מתוך העולם הפנימי שלה את מי ומה שמבקש להגיע אל המחברת. המחברת יכולה בכל רגע בחיים להשלף להזכיר לנו תקופה מופלאה של אחרי לידה - אוצר הכתיבה הפנימי שלנו. אם נרצה היא תשאר גם אחרינו.